מעט מדי נשים מקימות עסקים קטנים

חלקן של הנשים בעבודה השכירה בישראל תואם את חלקן בכלל האוכלוסייה: כ-51%. ואולם כשבאים לבחון את מספרן בקרב העצמאים ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים עולה תמונה מדאיגה: רק 8.7% מהעצמאים הם נשים ורק 20% מהעסקים הם בבעלות נשים. כשבוחנים עסקים בבעלות בלעדית של אשה, ללא בן זוג או עסק בבעלות משפחתית, המספר צונח לארבעה אחוזים בלבד. על פי סקר של התאחדות המלאכה והתעשיה, למרות שנשים שותפות בבעלות ב-41% מהעסקים היצרניים, רק שלושה אחוז מהן מנהלות את העסק.

תמונה זו מדאיגה משום שמחקרים ברחבי העולם מוכיחים לאחרונה שוב ושוב עד כמה עסקים קטנים בבעלות נשים חיוניים לצמיחת הכלכלה. ועדת האיחוד האירופי לחברה וכלכלה הצהירה כבר בשנת 2012 כי "התפקיד של עסקים קטנים בבעלות נשים חשוב יותר מאי פעם... תפקידם בצמיחה הכלכלית וביצירה ושמירה על מקומות עבודה חדשים הוא חיוני להתאוששות ולצמיחה בכל מגזר". מחקר אמריקאי רחב היקף מצא כי עסקים של נשים צומחים ב-44% יותר מאלה של גברים ופי 1.5 מהצמיחה הממוצעת של עסקים קטנים ובינוניים.

הגדלת שיעורן של הנשים במגזר המהווה למעלה מ-99% מהעסקים במשק, טומנת בחובה שלל יתרונות נוספים כגון מגוון גדול יותר ותחרות רבה יותר בשרשרת האספקה, אפשרות לנשים להיחלץ מעוני ולהיות עצמאיות כלכלית, מציאת פתרונות תעסוקה לנשים במגזרים הערבי והחרדי ופתרון מסוים לאפליה המגדרית בשוק העבודה השכירה בו סובלות הנשים משכר נמוך יותר, מתקרת זכוכית המגבילה את התקדמותן ומהטרדות מיניות במקום העבודה.

החסמים החברתיים והתרבותיים המקשים על יזמות נשית בעולם העסקים הם רבים ומתחילים כבר בגן הילדים עם הבניה חברתית המגבילה את שאיפותיהן של ילדות. כבר אז אנו רואים זאטוטות החולמות להיות נסיכות בוורוד לעומת חבריהן הבנים השואפים להיות גיבורי על, פורצי דרך ומצילי עולם. ההסללה ממשיכה גם בשלבים מאוחרים יותר של מערכת החינוך בה, בגיבוי אמצעי התקשורת, נערות מוסללות בעיקר למקצועות "טיפוליים" ולהיותן רעיות ואמהות לפני היותן יזמיות ובעלות עסקים. גם מי שצלחה את המשוכות הללו ובחרה לנסות ולהקים עסק קטן, סובלת מחסור בגישה לרשתות חברתיות-עסקיות הנשלטות ע"י גברים ומקושי בגיוס הון ואפליית אשראי כנגד נשים.

חוקי המס בישראל גם הם אינם מקלים על בעלות עסקים ועצמאיות - אין הכרה בהוצאות טיפול בילדים לצורכי מס, אופן חישוב דמי הלידה לאישה עצמאית הוא על פי שלושת חודשי עבודתה האחרונים גם אם מחזוריה קטנו בעקבות ההריון ועוד.

מן הראוי היה שמדינת ישראל תזהה פוטנציאל בלתי ממומש זה ותפעל בכל המישורים לעידוד יזמות נשית ולהסרת חסמים העומדים בפני נשים בעלות עסקים, אך בישראל 2014 אין כל התייחסות למגזר קטן ומופלה זה. לראיה, בחוק העסקים הקטנים והבינוניים הנדון בימים אלה בכנסת אין אזכור, ולו אחד, של המילה "נשים" ובסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים שבמשרד הכלכלה אין שום פעילות שאינה מגזרית המיועדת לנשים.

אפשר היה להתפלא על היעדרם המוחלט של מדיניות ומשאבים שמטרתם להגדיל את מספר בעלות העסקים הקטנים והבינוניים בישראל לטובת המשק כולו, אך כשכמעט ולא קיימים בנמצא נתונים בנושא, קשה לראות שיש בעיה, להגדירה ולטפל בה. אחד הדברים הראשונים שיש לעשות הוא לחייב פילוח מגדרי של כלל הנתונים שמנפיקים המוסדות הרשמיים לגבי המשק הישראלי: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנק ישראל, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים ומרכז המחקר והמידע של הכנסת - כיום אף אחד מגופים אלה אינו עורך פילוח מגדרי כך שניתן יהיה לדעת מה המחזורים של עסקים בבעלות נשים, באיזה ענפים הן מתרכזות, כמה אשראי הן מקבלות, מה הקשיים העומדים בפניהן ומה הערך המוסף שלהן לכלכלה הישראלית.

במדינות ה-OECD כבר זיהו את הפוטנציאל העצום הטמון ביזמות נשית ומרבית המדינות המפותחות כבר מפעילות שלל תוכניות לעידוד עסקים של נשים. בארה"ב למשל, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מחזיקה משרד מיוחד לענייני נשים ולפני כשנה הנשיא אובמה חתם על תיקון חקיקה המייעד כחמישה אחוזים מהמכרזים הפדרליים לעסקים קטנים בבעלות נשים. לאחרונה הוא גם מינה אישה לעמוד בראשות הסוכנות הממשלתית לעסקים קטנים, והיא אגב תהיה האישה השמינית בקבינט שלו. אז אולי אפשר ללמוד משהו מהאמריקאים בנושא זה.