בנקאות קהילתית

אותה מדינה שתהיה שם בשביל לגבות מיסים שונים ומשונים, שתערים קשיים רגולטוריים לפעמים בלתי אפשריים, אותה מדינה עם השליטה שלה לכאורה בחלק מהמערכת הבנקאית לא תיתן לעסקים בישראל את קו האשראי ואת התמיכה לה הם זקוקים על מנת להתפתח.


הדיון הפוליטי-חברתי על מחירי קוטג' ומילקי הוא חסר טעם לחלוטין. המדינה צריכה לחשוב כיצד לתמרץ ולהניע קדימה חצי מיליון עסקים קטנים ובינוניים בישראל. שבהם מועסקים 55% מכלל המועסקים בישראל.
בדו"ח שחיבר משרד הכלכלה נכתב במפורש כי "התשואה לבנקים המתקבלת על אשראי לעסקים קטנים ובינוניים גבוהה משמעותית מהתשואה המתקבלת על אשראי לעסקים בינוניים או גדולים".
פער זה אינו נובע מהבדלים בסיכון בין עסקים קטנים לגדולים אלא, מאפליה בוטה של הבנקים שמעדיפים לתת אשראי לגדולים, למקרובים ולמקושרים, ללא בסיס כלכלי מוצדק. דווקא העסקים הקטנים שאינם נהנים ממחיקות חוב ומתספורות על חשבון הציבור, מקופחים בקבלת אשראי: כששבעים אחוזים מהאשראי הניתן למגזר העסקי ניתנים ל-1% מהעסקים!
כלומר, מפעל קטן, נגריה, מאפייה, בית קפה או מסעדה בתחילת דרכם לא יקבלו את המימון הנחוץ להם כדי להתפתח ולגדול, לא מהבנקים ולא מקרן ההלוואות הממשלתית, שלא הוכיחה את עצמה כמקור אשראי זול, זמין ומהיר., מדובר כאן באפליה מובהקת של המדינה שמוסדותיה הפיננסיים כמו המפקח על הבנקים והרשות לני"ע דואגים יותר לפרוצדורות בחברות הגדולות ויציבותם של הבנקים הגדולים, מאשר לעמוד השדרה הפיננסי של המשק הישראלי, שהוא עסקים קטנים ובינוניים שמהווים כאמור את החלק הארי של המעסיקים בישראל.


הפתרון לבעלי עסקים ולציבור החוסכים שזועק בצדק על המשק הישראלי העומד במקום, הוא שיתופיות ואחריות הדדית. מיזמי הלוואות פרטיות שיתחרו בבנקים עשויים להזרים אשראי שעסקים רבים יתייחסו אליו כאל אוויר לנשימה. שוו בנפשכם מצב, שבו כל עסק ראוי ובעל עסק שמסוגל לשרת את החוב שלו, אכן יכול היה לגייס מאות אלפי שקלים בודדים על מנת ולממש את החזון שלו.
כמה עסקים בישראל היו צומחים וגדלים, והופכים מעסקים של 4-5 עובדים הנאבקים על הישרדותם, לעסקים של עשרות עובדים, שרוכשים מוצרים, שירותים וחומרי גלם מעסקים אחרים, שמוכרים שירותים ומוצרים לחו"ל ומשלמים בחזרה למדינה יותר מיסים והיטלים על מנת להמשיך ולפתח כאן משק חזק וצודק יותר?!


בישראל של היום הפערים החברתיים בין עשירים מאוד לעניים מאוד הולכים ומתרחבים. מחסור באשראי, בעידוד של המדינה והזדמנויות עסקיות, יוצרים קיבעון מסוכן שבו לעניים של היום יכולים אין סיכוי להיות אנשים אמידים מחר. עוני וחוסר לא צריכים לעבור בירושה, גם לא חוסר המסוגלות לגייס אשראי, לצאת ממעגל המסכנות ו והמאבק היומיומי על הישרדות במידה ויותר עסקים ומשקיעים פרטיים קטנים, יוציאו את כספם מפיקדונות בבנקים ויעבירו חלק ממנו למתן אשראי לעסקים אחרים, אנו נראה כאן מצב של ערבות הדדית ואפיק אשראי חדש שיהיה זמין לעסקים רבים שיוכלו להתפתח. גם הבנקים, ברגע שיראו תחרות מכיוון חדש, יאלצו להגמיש את התנאים על מנת לשמור על גודל תיק האשראי שלהם.


• הכותב הוא נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה

 

כתבות אחרונות